מהי ביופיליה?

אחת הדרכים לשמור על ביופיליה ושמירת טבע היא חינוך סביבתי

שמעת על ביופיליה? המונח, שעשוי להיראות מוזר, זכה לפופולריות של האקולוג האמריקאי אדוארד או ווילסון בספרו באותו השם שפורסם בשנת 1984. "ביופיליה" מקורו בביוס היווני , שפירושו חיים ופיליה , שמשמעותו אהבה, חיבה או צורך שביעות רצון. עד תום, ביופיליה היא אהבת החיים. אך מה הרעיון העומד מאחורי מונח זה? מהי ביופיליה?

הראשון שהשתמש בה היה הפסיכואנליטיקאי הגרמני אריך פרום, שתיאר את האוריינטציה הפסיכולוגית של משיכה לכל מה שחי וחיוני.

ביופיליה הוא מונח הכולל פרספקטיבה מדעית, של המשיכה לטבע כעקרון אבולוציוני, אך יש לו גם אופי פילוסופי חזק. גם כן?

המונח שימש בתחילה בתיאוריות פסיכואנליטיות שהתנגדו למשיכה למוות. גם כאשר משתמשים בהם בפרספקטיבות שונות, תיאוריות מסכימות שביופיליה היא סימן לבריאות גופנית ונפשית. מספר מחקרים מוכיחים את היתרונות של חיים עם הטבע לבריאות האדם.

ביופיליה כתהליך אבולוציוני

בעבודתו דן אדוארד או ווילסון בקשר הרגשי שיש לבני אדם עם אורגניזמים חיים אחרים ועם הטבע. המונח מייעד את הקשר הרגשי הזה ואת הרצון האינסטינקטיבי להצטרף לצורות חיים אחרות, אשר, על פי וילסון, נמצאות בגנים שלנו והפכו לתורשתיות. עבור המחבר, ביופיליה נכתבת במוח עצמו, ומבטאת עשרות אלפי שנות ניסיון אבולוציוני. בהשערה שלו, בני אדם מחפשים קשרים לא מודעים לאורך החיים.

דוגמה לביופיליה היא משיכתם של יונקים בוגרים (בעיקר בני אדם) אל פניהם של יונקים צעירים, המעוררים אינסטינקט מגן. העיניים הגדולות והקטנות האופייניות לכל יונק צעיר מעוררות תגובה רגשית המסייעת להגדיל את שיעורי ההישרדות של כל היונקים.

כמו כן, ההשערה מסייעת להסביר מדוע אנשים מטפלים ולעתים מסכנים את חייהם כדי להציל חיות ביתיות ופראי, ולהשאיר צמחים ופרחים סביב בתיהם. לעתים קרובות, פרחים מצביעים על מקור אוכל פוטנציאלי. חלק ניכר מהפרי מתחיל את התפתחותו כפרח. עבור אבותינו זה היה חיוני לזהות, לזהות ולזכור צמחים שיספקו מאוחר יותר מזון. במילים אחרות, האהבה הטבעית שלנו לטבע עוזרת לקיים את החיים.

עם זאת, הביופיליה מושפעת מהחוויות האישיות, החברתיות והתרבותיות בהן מוכנס הנושא, וחיה מילדות מוקדמת. במובן זה, גם אם ביופיליה היא נטייה גנטית, יש צורך לחזק את המגע עם הטבע כדי שהקשר הזה יונצח. הוא חסר קלט מתמיד מהסביבה הטבעית, כלומר מערך חוויות חקר עשיר ומגוון בסביבה טבעית, המחזקת את הקשרים עם הטבע.

אנו מתייחסים לסביבה המקיפה אותנו בדרכים שונות ובעוצמות שונות. ישנם תושבי ערים שנמנעים מנופים טבעיים ומתושבים כפריים שכלל לא דורכים רגליים בעיר. תחושת בית גידול זו נוצרת מנסיבות מוכרות של חיי היומיום בשילוב עם שורשינו היצריים. במילים פשוטות, אנו לומדים לאהוב את המוכר לנו: אנו נוטים להתייחס למה שאנו מכירים היטב והפך להרגל.

חיבור לטבע

בסביבות עירוניות, לא כל כך קל למצוא מקום לביופיליה להתעורר אצל אנשים. בהשוואה לתרבויות קודמות, הטכנולוגיה הנוכחית מאפשרת ריחוק גדול יותר מהטבע מאי פעם. התקדמות טכנולוגית, יותר זמן בילוי בתוך מבנים ומכוניות, ופחות פעילויות המעודדות ביופיליה וכבוד לאיכות הסביבה. נקודות אלה מקדמות את חיזוק הניתוק בין בני האדם לטבע.

עד כמה נקודת המבט והבריאות שלנו תלויים כעת ביכולת הביופיליה? חשוב להבין כיצד מתעוררים ביופיליה, כיצד היא משגשגת, מה היא דורשת מאיתנו ואיך משתמשים בה.

האלימות, הזיהום והשפלה של הסביבה חסרי התקדים, מדגימים את הצורך לחזק את הקשר עם הטבע. כדי להציל מינים ובתי גידול, עלינו להחזיר את הקשר הרגשי איתה. הרעיון הוא שבני אדם לא יילחמו כדי להציל משהו שהם לא יכולים להתחבר אליו.

מסלולים: חינוך סביבתי, אדריכלות

האקולוג החברתי סטיבן קלרט מאשר את הצורך לעדכן את הנטיות הביופיליות המולדות לנוכח הלמידה בהקשר טבעי. פעילויות אלה צריכות לבחון את הממד הרב-ממדי של התפקודים האנושיים - הצורך בידע, המשיכה האסתטית, חיזוק האפקטיביות והרחבת היצירתיות והדמיון. קלרט סבור שרק הטבע שחי תורם ישירות להתפתחות פסיכוסומטית מלאה של מצפון סביבתי.

בהקשר זה, החברה העירונית בוחרת יותר ויותר בצורות של קשר סמלי עם הסביבה הטבעית בה הילד מגדיר ייצוגים בעלי אופי וירטואלי גרידא, בידיעה מהו עץ משום שהוא ראה אותו בתמונות או בטלוויזיה, מבלי שנגע בו באמת. והרגיש אחד. נראה כי תהליך הכחדה זה של החוויה האמיתית זורם במקביל להכחדת המגוון הביולוגי.

באמצעות תהליכים חינוכיים, ילדים יכולים להיות מעורבים בטבע, ללכת בסביבות טבעיות, להתבונן מקרוב ביצורים חיים. כאשר מגורה, מוחו של הילד נפתח לקשרים עם צורות חיים לא אנושיות. חקר ובילוי בפארקים, חופים, גני חיות, גנים בוטניים ומוזיאונים הוא מהותי לתהליך זה. באופן זה הילד רוכש ידע יחד עם רגשות נעימים.

מגע ישיר עם יצורים חיים (אוכמניות, תותים, חרקים, עופות ויונקים) ופיזיים (אוויר, אדמה, מים, סלעים) משפיע על הילד באופן שלא חוויה סמלית יכולה להחליף. ככל שאנו מבינים יותר צורות חיים אחרות, כך אנו לומדים עליהן וככל שהערך המוצמד אליה גדול יותר.

בארכיטקטורה, אסטרטגיה לקשר מחדש אנשים עם הסביבה הטבעית היא עיצוב ביופילי. זהו השלמה לאדריכלות הירוקה, המפחיתה את ההשפעה הסביבתית של העולם הבנוי. דוגמה לכך תהיה הכללתם של יותר שטחים ירוקים בעיר, יותר מעמדות הסובבים סביב הטבע וביצוע של תכנון מושכל לערים ירוקות יותר המשלבות מערכות אקולוגיות בתכנון ביופילי. כל מין הוא יצירה ייחודית, יצירת מופת של הטבע.

שמירה על הסביבה אינה עניין של "חיבה לטבע או לא", אלא של הישרדות וחיפוש אחר איזון עם כדור הארץ. אם לא נשמור על מינים וסביבות, אולי לא נצליח להציל את עצמנו. אנחנו תלויים יותר בטבע ממה שאנחנו יכולים לדמיין. יש לנו כמה סיבות לטיפוח ביופיליה ולהפיץ כבוד לטבע. האם אנו רוצים ציוויליזציה שתעבור לעבר מערכת יחסים אינטימית יותר עם עולם הטבע או שתמשיך להיפרד ולהתבודד מהטבע שהוא חלק ממנו?