על צבים, קש וטריגרים נפשיים

הרהורים על הבעיות והאחריות המשותפת הכרוכים בנושא הצריכה, הקובעים בהצטברות פסולת פלסטיק

קאנודו הוא סמל למאבק בפלסטיק

תמונה: ג'רמי בישופ ב- Unsplash

תמונות אוגוסט 2015 הפכו שוב לוויראליות ברשתות החברתיות באמצע שנת 2018. סצנות שתועדו על ידי המדענים האמריקאים כריסטין פיגגנר ונתן רובינסון כשחקרו את הים בקוסטה ריקה מראות על מיצוי של משהו, שדמיין בתחילה כתולעת, מנחיריו של הצב. ימי, זכר מהמין Lepidochelys olivácea , או פשוט זית. זה היה קש מפלסטיק, מעל 10 ס"מ.

נלקח על ידי החיה, ככל הנראה בניסיון לגרש אותה או להחיות אותה מחדש, בסופו של דבר החומר ניגש למעבר הלא נכון. חלל האף של צבי הים מתחבר דרך צינור אף-לוע ארוך ישירות לחיך (גג הפה). הסרט המקורי, עם כ -34 מיליון רפרודוקציות בזמן פרסום זה, מציג בשמונה דקות מצערות את היצור חסר האונים במצב של כאב פיזי עז, סבל שחוצה את הצופה למצב של כאב מוסרי.

תגובות

חיפוש אחר מידע על פרופיל החיפושים אחר מונחים הקשורים למילת המפתח "קאנודו" בשנה האחרונה בארצנו חשף בין נקודות השיא של מילות צמיחה כגון מתכלות, בר קיימא, אל חלד, אקולוגיות ודומות אחרות. כאשר אותו מחקר נעשה על בסיס השנה הקודמת מיד, עמותות מופיעות ללא כל פרשנות נושאית סביבתית.

פתאום, מספר לא מבוטל של אנשים התחיל להשקיף על אספקת החד-פעמיות הללו, מסרב לקשיות פלסטיק בברים ובמסעדות ואף נושא קשיות רב פעמיות לשימוש פרטי.

ממשלת המחוז הפדרלי, כמו גם כמה בנייני עירייה במדינה, כמו ריו דה ז'ניירו וסנטוס, כבר מנחים את החקיקה שלהם עם מגבלות על אספקת קשיות פלסטיק חד פעמיות למפעלים כמו ברים, מסעדות ובתי מלון, בעקבות מגמת שוק הולכת וגוברת.

  • קשיות פלסטיק ייאסרו בריו דה ז'ניירו
  • ביל רוצה לאסור קשיות פלסטיק בסאו פאולו. תמיכה!

כַּתָבָה

ההשפעה האפשרית של פלסטיק אוקיאני מתגלה בשנות השישים והשבעים, עם כישלון בוטה של ​​החברה בכלל ושל הקהילה המדעית הרחבה יותר להכיר את גודל הבעיה ואת ההשפעות הגלובליות שלה.

צָב

הקש הפרוזאי, בעקבות צריכתו, הוא מטאפורה של הכלכלה הליניארית אליה אנו נתונים בשנת 200 השנים האחרונות. מודל לא שלם זה קורא להפקת משאבים מכדור הארץ (במידה רבה שאינה מתחדשת), תיעוש סחורות, חלוקת חפצים, מסחורם, צריכתם וסילוקם. ייצוג סמלי של מצב המשבר, הקש הוא טריגר לדיון המתוזמן.

הבעיה

התבוננות מיידית מאפשרת לנו לאמת את עודף החד פעמי, מספר רב של חפצי פלסטיק לשימוש חד פעמי. להתפתח קצת יותר מפגיש אותנו עם יקום מרשים של אריזות, במיוחד פלסטיק. השילוב בין נפח עצום זה של חפצים, לרוב הצער שאינם ממוחזרים, זורק מטמנות, מזבלות ופסולת אשפה או בורח לאיכות הסביבה, אדמה מזהמת, נשטפת על ידי נהרות וים, או הופכת לפסולת האוקיאנוס אותה יש לבלוע על ידי בעלי חיים כמו זית, דגים או עופות ים.

בזמן שהוא משוטט בים, בכפוף לחיכוך ופוטוליזה, פלסטיק אוקיאני מתקלקל בהדרגה וסופג רכיבים כימיים מזהמים המפוזרים בסביבה. זהו מקור המשאבה הסביבתית שאנו מכירים כמיקרופלסטיק, אשר כאשר היא מוחדרת בבסיס שרשרת המזון, היא עשויה להיות מוחזרת אלינו בעיצומו של חלבון מן החי או, ללא ניקיון נוסף, אפילו מעורבב עם המלח שאנו צורכים מדי יום.

מות הקדושים של אוליבה, כמו כל כך הרבה תמונות אחרות של זיהום סביבתי על ידי פלסטיק אוקיאני, מעורר עוד אמת לא נוחה (ומוצקה) לגבי מידת ההתמודדות שלנו עם פסולת הצרכן וכמה שאנחנו צריכים כדי לשפר את הקשר הזה. בארצנו, ניהול פסולת הוא ללא ספק חלק חשוב מבעיה זו.

כמה היבטים, אותם ניתן לשלב, מאששים זאת: תשתית תברואה לקויה, היעדר משאבים מבתי העירייה, שלטון ציבורי לקוי, פעולות לא מספקות של סוכנויות פיקוח, תכנון לקוי של מוצרים ואריזות, מעט תובנות מצד התעשייה הפטרוכימית, יצרני סחורות. צריכה וקמעונאים, השכלה סביבתית ירודה של צרכנים, בין היתר.

צָב

המרקו

אם מצד אחד יש הרבה סיבות לבעיה, מצד שני יש לנו מסגרת רגולטורית כוללת. על פי סנקציה בשנת 2010, בחרו המחוקקים במדיניות של חלוקת אחריות בין סוכנים: ממשלות עירוניות, יצרנים, יבואנים, מפיצים, קמעונאים וצרכנים.

באופן כללי, על הממשלות לספק פתרונות סניטריים לפינוי פסולת (חומרים שאינם לשימוש חוזר) ופסולת אורגנית, בנוסף לביצוע איסוף סלקטיבי; לקמעונאים אפשרות לקבל פסולת (חומרים רב פעמיים). תפקיד היצרנים, בתורו, לבטא את תהליכי הלוגיסטיקה, שימוש חוזר בחומרים וסילוק אקולוגי של זנב, תוך הנחיה לשיתוף קואופרטיבים במידת האפשר; לעומת זאת, על הצרכן לקדם את העברת הפסולת לאיסוף סלקטיבי או לקמעונאי.

לאחר הגדרת הריבועים, הרעיון הוא שסוכנים יוכלו לארגן את עצמם על מנת למזער בזבוז ולרציונליזציה של צריכת המשאבים, תוך התמקדות במאמצים בהכנסת מוצריהם ואריזתם על יסודות הכלכלה המעגלית.

המותג

ההשפעה של הפלסטיק האוקיאני הופכת רלוונטית לסדר היום הציבורי ומייחסת את החומר לתפקיד הנבל. תפיסת עודף החומרים המפוזרים בסביבה והשפעותיה גורמת לחלק מהחברה, במידה רבה, להתעלם מהחומר, ואף להתעלם מחשיבותו ביישומים השונים ובפונקציונליות שמעניקה הגמישות של השרף הסינטטי לחיי היומיום.

מתואם על ידי קבוצה של ארגונים לא ממשלתיים, מלאי שבוצע בשנת 2018 כלל כ 10,000 מתנדבים ב 239 ניקיונות באזורי חוף, שבוצעו ב 42 מדינות הפרוסות על פני 6 יבשות. כתוצאה מכך נאספו כ -190,000 חתיכות פלסטיק המסווגות לפי מותגי המוצרים שהם אורזים.

המבוכה משפיעה על מותגים, במיוחד על יצרנים גדולים, שהשפעתם הבולטת והחשיפה הגדולה יותר קובעים עמדה. באופן כללי, החל מהמטה שלהם, הם לוקחים אחריות על אריזתם במטרה להפחית את הזיהום.

בתוכניתה העולמית " עולם ללא פסולת ", שהוכרזה בתחילת 2018, קוקה קולה מחויבת להפחית פסולת, לאסוף ולמחזר בקבוק או פחית לכל יחידה שנמכרה עד 2030. בברזיל, במיוחד, היא הצטרפה בשנת 2017 למתחרה אמבב בפיתוח תוכנית התמקצעות ואבזור משותפת לקואופרטיבים של בוחרי פסולת.

יוניליוור מצידה חתמה על התחייבות בינואר 2017 כי 100% מאריזות הפלסטיק שלה יתוכננו לשימוש חוזר, למחזור או לקומפוסט עד 2025.

דנונה, אשר מעניקה הסמכה בהדרגה לחברות הבנות שלה במערכת ב ', חתמה על תוכנית לטווח בינוני להחלפת אריזותיה. עד שנת 2021 הם מתכוונים להשתמש בבקבוקי PET 100% העשויים מחומר ממוחזר בכל שווקי המים הגדולים שלהם. לקראת שנת 2025, המטרה היא להגיע ל -25% מהחומר הממוחזר, בממוצע, באריזות הפלסטיק שלו, ל -50% בממוצע לבקבוקי מים ומשקאות, ול -100% לבקבוקים של המותג אוויאן, שכולם עשויים מביו פלסטיק.

מטה נסטלה מתחייב להפוך את 100% מהאריזות למיחזור או לשימוש חוזר עד שנת 2025, תוך התמקדות ספציפית בבעיית פסולת הפלסטיק. ברמה המקומית, לאחרונה הוציא הסניף הברזילאי קמפיין למותג חלב השוקולד נסקאו, בהצגתו של שש יחידות באריזות קרטון של 200 מ"ל (אורך חיים ארוך), מוכן לצריכת ילדים, והודיע ​​כי בכוונתו להחליף בהדרגה את קשיות הפלסטיק ש מלווים את האריזה על ידי חומר מתכלה, נייר.

תקשורת הקמפיין ממליצה, באמצעות מידע על אריזות, נקודות מכירה וגילוי מותגים, כי צרכני ילדים יכניסו קשיות לקופסה לאחר צריכת המוצר. הרעיון הוא למנוע את קליטת הקשיות לסביבה, בעוד שלא ניתן להחליף באופן מלא את דגמי הפלסטיק בדגמים מתכלים.

במקביל, המותג נכנס לשותפות עם פרויקט תמר, יוזמת שימור שמטרתה להילחם על שימור מינים בסכנת הכחדה, עם ביצועים יוצאי דופן בחיפוש אחר שימור צבי הים. הפעולות מחברות באופן גאוני אלמנטים מעניינים בתהליך וכמה תצפיות יכולות לתרום לעידון.

הצעת ה"זריקה "חיובית בהימנעות מנטילת קש על ידי בעלי חיים, אך היא אינה מפחיתה את סיכוני הבריחה מאריזות הקרטון - שאמנם יעילות לשמירה על מה שהיא מכילה, אך בעלת רמות מיחזור נמוכות מבחינה היסטורית. נושא נוסף שיש לשים לב אליו הוא כי החלפת חומרי פלסטיק בנייר תתרחש בתחילה רק אחד מתוך שישה מהקשיות באריזה, מצב שמוצדק על ידי היצרן בשל המגבלות הראשוניות על היכולת לענות על דרישת ספקיה.

אולם הפחתה הנמוכה יחסית בהשפעה הסביבתית הנתפסת בקמפיין אינה גורעת מהפוטנציאל של פעולות המותג, המתייחסות לנקודות רגישות בבעיה. צורת המסר היא חלוצית כאשר מדובר במקבלים מתאימים (הורים וילדים), השותפות עם תמר הייתה רעיון טוב והפיחות בהחלפת החומרים, נקווה, היא מוצדקת באופי הניסוי של היוזמה, שאם היא תשתפר, היא יכולה להתפתח בקנה מידה לעבר קו המוצרים הרחב של החברה.

אשפה מפלסטיק

הצרכן

למשתמשי הקצה יש השפעה ניכרת על זיהום בלתי מבוקר על ידי פסולת פלסטיק, מכיוון שרבים מתעלמים או מתעלמים מבלי משים מהסיכונים הסביבתיים ומההשפעות של אי-וודאות שהפסולת הצרכנית שלהם לא תימלט לסביבה. אין ספק שתשתית התברואה העומדת לרשות האוכלוסייה, במקרים רבים, אינה מספקת, מהווה מכשול לסילוק נכון של הפסולת.

יש עדיין פער ביסודות החינוך הסביבתי הבסיסי לאוכלוסייה. התעלמות מחשיבות תפקידם בתהליך היא כשלעצמה מכשול חשוב כדי שהצרכנים יוכלו לשלב באופן לגיטימי את תפקיד האזרח של טיפול בעירם, אחריות המשותפת בחוק עצמו. זו נקודת תורפה בחקיקה, שלא מצליחה לקדם במפורש יוזמות חינוכיות, רק נוגעת בנושא על ידי דוחק ביצרנים לפרסם יוזמות ומקומות לפינוי פסולת.

פלסטיק באוקיינוס

המשבר

התרחיש של משבר סביבתי פרוגרסיבי מתאר חברה בחוסר סדר, שאינה מסוגלת לארגן את עצמה ולעמוד בכללי היגיינה ביתיים בסיסיים. תפוצה של תמונות מזעזעות של זיהום אוקיינוס ​​על ידי פסולת פלסטית הפעילה טריגרים נפשיים המסוגלים לעורר התגייסות קולקטיבית, הקשר שבו פוליפוניה, חוסר ארגון וחוסר רפרטואר להתמודדות עם הבעיה תורמים לתרחיש של סכסוך, התמודדות הולכת וגוברת מחאה מצד החברה האזרחית. האופי המפוזר של הבעיה בהישגתה העולמית מעיד לא רק על פגיעה במגוון הביולוגי הימי, אלא על סיכונים ישירים לבריאות האדם ובמידה רבה על חשיפה שלילית של מותגים הקשורים בזיהום פסולת.

בתגובה למצב המדאיג, מורחבות הציפיות לגבי גורמים רלוונטיים בתפקיד המוביל בחיפוש אחר פתרונות יעילים. למשל, יצרני מוצרי צריכה, בייחוד לא עמידים, הם בעלי הרגישות להוביל גישה ספציפית המכוונת למוצרים עם פוטנציאל בריחה גדול יותר המביאים לשוק, חפצי פלסטיק קטנים יותר לאחר הצרכן וזמן שימוש קצר יותר (חפצים. פריטים חד פעמיים והאריזה המגוונת ביותר).

בנוסף לאמצעים האפשריים הכוללים הפחתת צריכת חומרים, החלפות הרכבים שלהם בחומר מתכלה, שינויים בתכנון, בין היתר, חלופות לשקול הזדמנויות לקירוב אסטרטגי בין מותגים לצרכנים במעורבותם בתהליך פתרון הבעיות. על צורות דיאלוג חדשות המסוגלות להכשיר שיטות צריכה, להכיר טוב יותר את דרכי השימוש במוצריהן, להבהיר את הצורך והחשיבות של האריזה כחלק בלתי נפרד מחוויית השימוש, ערך המעורבות בהקצאה מתאימה. , השפעות הקשורות לאי שיתוף פעולה, ולבסוף, הנחו אותם כיצד ואיפה להיפטר מהם.

האתגר

כאשר בוחנים את המותגים הגדולים, את ההשפעות שלהם ואת היעדים הגלובליים המתאימים שהם מגדירים, הסניפים שלהם משלבים ומבצעים אותם בשל הייחודיות בשווקים המקומיים שלהם. במקרה שלנו, חשוב להכיר בכך שהאופציה לדרכים בר-קיימא להילחם בבעיה כרוכה בבניית כלכלת פסולת דינמית, המסוגלת לקלוט ולעבד, על סוגיה המגוונים ביותר, את החומרים הנותרים הקשורים למוצריה.

בנוסף לתשתית, יש צורך להכיר ולנצל את התמורות שזרם המידע האינטנסיבי קובע באופן ההתייחסות שלנו, כמו גם את פוטנציאל האינטגרציה והמעורבות שהוא מייצג. העולם הווירטואלי גיבש את סדר היום הפלסטי האוקיאני שעל סדר היום הציבורי והמות הקדושה של אוליבה היא מטאפורה למשבר.

ישויות משפטיות ציבוריות ופרטיות מתקשות להסתגל, בעוד שאנשים שמוצגים בפניהם הבעיה באמצעות קש עשויים להיות נוטים להכיר דרכים להתמודד עם מזהמים פוטנציאליים אחרים. זוהי הזדמנות לשיחות חדשות בין מותגים למשתמשים שלהם, לנרטיבים המכוונים ללמידה משותפת כיצד לפתור או ללכת בחריצות ולשתף באחריות בכיוון זה.

בתקופות של טרגדיה שניתן למנוע, סדר היום בחינוך סביבתי יכול לספק נרטיב בזמן להתכנסות הסוכנים ולהבשלה של יחסי צרכנים. אולי זו דרך מבטיחה לשתף פעולה עם המאמצים לכלכלה מעגלית יותר, להפעיל טריגרים נפשיים חדשים ומוצלחים.

צבים Onofre de Araujo

מו"ל, פורטל eCycle


Original text