התנהגות של אנשים כשהם משקרים ומרמים היא נושא מחקר באוניברסיטת וושינגטון
מי מעולם לא שמע על סיפורו של פינוקיו ועל הלקח המוסרי שהוא מכיל כשמדובר בשקרים? או, אגדת הארנב והארנבת ושאלת הרמאות? סיפורים אלה שאכלסו את ילדותם של אנשים רבים, מדגימים למעשה שני מאפיינים רבים של התנהגות אנושית : שקר ורמאות.
ואלו היו בדיוק שני המאפיינים שהתייחסו למחקר שפרסם איגוד הפסיכולוגים האמריקני במטרה לאמת את התנהגות השקרן בעת רמאות ושקר ומהן נסיבות המוטיבציה.
המטרות המצדיקות את האמצעים
על פי המחקר שתיאמה פרופסור ניקול א 'רודי מאוניברסיטת וושינגטון, אנשים שמשקרים ולא פוגעים ישירות באחרים, או לפחות מאמינים שלא פגעו באופן ישיר באחרים, נוטים לחוש אופטימיים ולא מצטערים.
משתתפי הסקר, יותר מאלף איש מארצות הברית ואנגליה, לפני שנכנסו לבדיקות, הודו כי הם ירגישו רע אם הם יבגדו בפעילות המוצעת.
הפעילויות המוצעות היו מבחני לוגיקה ומתמטיקה שאמורים להיפתר בפרק זמן מסוים במחשב. על מסך הבדיקה היה כפתור עם תגובות הבדיקה והמשתתפים הונחו לא ללחוץ על הכפתור כדי לראות את התגובות. אין ספק שחוקרים הצליחו לראות מי השתמש בכפתור ומי לא.
למשתתפי המחקר הובטח גם פרס למי שהשלים את הבדיקות, שלדברי החוקרים מהווה גורם מוטיבציה לשקר. בנוסף, הסיפוק מהיכולת לסיים את המבחנים, לא משנה מה האמצעים המשמשים לכך, יכול להיחשב גם כגורם מוטיבציה חזק. כך נמצא כי המעורבים במחקר שבגדו, 68% מכלל המשתתפים, הפגינו רווחה והנאה.
לדברי פרופסור רודי, זה יכול להיקרא רמאים גבוהים (או "שכרות של הרמאי") וניתן להבין זאת באופן הבא: כאשר אנשים עושים משהו לא בסדר בכדי לפגוע במישהו, כגון הפעלת התחשמלות, התגובה שנמצאה במחקר הקודם היה שהם מרגישים רע עם ההתנהגות שלהם. במחקר זה התגלה שאנשים באמת יכולים לחוש סיפוק לאחר שעשו משהו לא מוסרי, כל עוד איש לא נפגע ישירות.
במונחים אלה, ניתן להסיק כי לא המעשה הלא מוסרי עצמו הוא הקובע אם האדם ירגיש חרטה, הנאה, אשמה או סיפוק. אבל כן, מה הקשר, ישיר או עקיף, שיש למעשה זה עם אנשים אחרים שבסופו של דבר מעורבים. וזה טוב להבהיר שזה לא בהכרח קשור למציאות. אדם אחד עשוי להרגיש שהוא לא מזיק לאחרים ולמעשה הוא כן, או להיפך.
ראש השקרים והרמאות
למרות שבדרך כלל אנשים מסוגלים לשקר ולרמות, לא ניתן לראות שניתן להמיר יכולת זו לגילוי שקרים או רמאות. אחוז הנכונות של אדם שמנסה לנחש אם מרמים אותו או לא, אפילו לא מגיע לציון 50%, על פי מחקרים.
עובדה מעניינת נוספת הנוגעת לנושא נוגעת לתפקוד המוח של מי שמשקר או בוגד. בתיאוריה, יש נטייה למוח האנושי לומר את האמת במקום לשקר אולי משום ששקר הוא פעילות הדורשת יותר פעילות מוחית מאשר אמירת אמת. מחקר שהתבסס על טכניקות הדמיה עצבית הראה שהפרקטיקה של שקר ורמאות מנוגדת למגמה זו. בנוסף, למוח יש יותר פעילות כשאנחנו משקרים ומרמים.
פעילות זו אינטנסיבית יותר במיוחד בקליפת המוח הקדם חזיתית, מה שמעיד על כך ששקר ורמאות דורשים שליטה עצמית רבה יותר ואף יצירתיות, שכן המצאת סיפורים וחיפוש בריחות מחייבת מיומנות מסוג זה.
