כלכלת הסולידריות היא אופן ייצור שונה, המחשב מחדש את הקשר עם רווח. גלה איך זה עובד!
פרי גרון בתמונת Unsplash
כלכלת הסולידריות היא דרך אוטונומית לניהול משאבי אנוש וטבע, כך שצמצום אי-השוויון החברתי בטווח הבינוני והארוך. היתרון של כלכלת הסולידריות הוא בכך שהיא חושבת מחדש את הקשר עם רווח, והופכת את כל העבודה שנוצרה לטובת החברה כולה - ולא רק לחלק ממנה.
הבנת כלכלת הסולידריות
בכלכלה הקפיטליסטית, זוכים צוברים יתרונות ומפסידים צוברים חסרונות לתחרויות עתידיות.
כדי שתהיה לנו חברה שבה השוויון בין כל החברים שולט, יהיה צורך בכלכלה להיות סולידרית ולא תחרותית. משמעות הדבר היא כי על המשתתפים בפעילות כלכלית לשתף פעולה זה עם זה במקום להתחרות.
כלכלת הסולידריות יכולה להתממש רק אם היא מאורגנת באופן שווה על ידי מי שמתאגד לייצר, לסחור, לצרוך או לחסוך. המפתח להצעה זו הוא הקשר בין שווים במקום החוזה בין לא שווים. בקואופרטיב הייצור, אב-טיפוס של חברה סולידרית, לכל השותפים אותו נתח הון ואותה זכויות הצבעה בכל ההחלטות. זהו העיקרון הבסיסי של כלכלת סולידריות. אם הקואופרטיב זקוק למנהלים, הם נבחרים על ידי כולם וחשובים להם. אין תחרות בין השותפים, ואם הקואופרטיב מתקדם וצובר הון, כולם זוכים באותה מידה.
הרעיון של כלכלת הסולידריות הוא להפוך את החברה לא פחות שוויונית. אבל, גם אם כל הקואופרטיבים ישתפו פעולה זה עם זה, בהכרח חלקם יחמירו ואחרים היו טובים יותר, בגלל המקרים וההבדלים במיומנות ובנטייה של האנשים שמרכיבים אותם. לכן יהיו חברות מנצחות ומפסידות. יתרונות וחסרונותיה יצטרכו להיות מותאמים מעת לעת כדי לא להיות מצטברים, מה שדורש כוח ממלכתי לחלק מחדש כסף ממנצחים למפסידים באמצעות מיסים, סובסידיות או אשראי.
איך התשלום עובד
בחברת הסולידריות השותפים אינם מקבלים משכורת אלא משיכה המשתנה בהתאם להכנסה שהושגה. החברים מחליטים באופן קולקטיבי באסיפה אם על המשיכות להיות שוות או להבדיל. חברות סולידריות רבות מציבות גבולות בין המשיכה הקטנה לגדולה ביותר. אך יש נטייה שחברות סולידריות משלמות יותר עבור עבודות נפש מאשר על עבודת כפיים כדי לא לאבד את שיתוף הפעולה של עובדים מוסמכים יותר. ההנחה היא כי תשלום טכנאים ומנהלים טובים יותר מאפשר לקואופרטיב להשיג רווחים גדולים יותר המועילים לכל החברים, כולל אלה עם משיכות קטנות יותר.
נושא הרווח
נראה כי אין זה משנה לעבוד בחברה סולידרית או בקפיטליסט בגלל ההבדל במשיכות (רווחים). אבל ההבדל העיקרי הוא הדרך להתמודד עם הרווח. בחברה הקפיטליסטית השכר מעומם במטרה למקסם את הרווח, שכן החלטות מתקבלות על ידי מנהלים שמשתתפים ברווחים ושעמדתם תהיה מאוימת אם החברה שהם מנהלים תשיג שיעור רווח נמוך יותר מהממוצע של חברות קפיטליסטיות. .
בחברת הסולידריות, קביעת הזמנים של הנסיגות נקבעת על ידי השותפים, שמטרתם להבטיח נסיגות טובות לכולם ובמיוחד לרוב שמקבלים את הנסיגות הקטנות ביותר.
בקואופרטיבים, שאריות היעד נקבעו על ידי אסיפת בעלי המניות. חלק מהם ממוקם בקרן חינוך (של העמיתים עצמם או של אנשים שעשויים להקים קואופרטיבים), חלק אחר ממוקם בקרנות השקעה, שיכולות להיות מתחלקות (משותפות בין השותפים) או בלתי ניתנות לחלוקה (לא משותפות בין השותפים). ), ומה שנותר מחולק במזומן לחברים לפי קריטריון כלשהו שאושר על ידי הרוב: באותה מידה, לפי גודל הנסיגה, על ידי התרומה שניתנה לקואופרטיב וכו '.
הקרן הניתנת לחלוקה משמשת להרחבת ההון של הקואופרטיב ומטופלת באופן פרטני עבור כל שותף, תוך שימוש באותם קריטריונים להקצאת חלק השאריות ששולמו במזומן. הקואופרטיב מהווה ריבית על הקרן הניתנת לחלוקה, תמיד בשיעור הנמוך ביותר בשוק. כאשר חבר נסוג מהקואופרטיב, יש לו את הזכות לקבל את חלקו בקרן הניתנת לחלוקה בתוספת ריבית שזוכה לו. הקרן הבלתי ניתנת לחלוקה אינה שייכת לחברים שצברו אותה, אלא לקואופרטיב בכללותו. העמיתים לעבודה הנסוגים לא מקבלים ממנה דבר.
עולים חדשים בחברת הסולידריות חייבים לעבור מבחן תומך בכדי לקבל את ההטבות כמו הוותיקים. בדיקה זו נעה לרוב בין שישה חודשים לשנה. הקרן הבלתי ניתנת לחלוקה מסמנת כי החברה אינה רק לשירות שותפיה הנוכחיים, אלא לשירות החברה כולה, כעת ובעתיד.
כלכלת הסולידריות היא דרך ייצור חלופית, שעקרונותיה הבסיסיים הם הרכוש הקולקטיבי או המשויך של ההון והזכות לחופש.
