מה"קרב "האדם x הטבע לבעיות החברה התעשייתית: להבין יותר על" הדרך "ליצירת מושג הקיימות
הדאגה משימוש מודע במשאבי הטבע וההשלכות על חיינו הטובים הם עדות כבעבר. הזמן שנחשב רחוק, בו היינו סובלים מפגעי השימוש הבלתי הגיוני במשאבי הטבע, הוא משהו קונקרטי וכבר לא עלילה של סרטי מדע בדיוני. בהקשר זה עלה הצורך לחשוב על מושגים כמו קיימות.
אובדן מצפון סביבתי שגוי הוא בעיה בהווה, אך מקורו בעבר הרחוק. העליונות לכאורה של המינים שלנו (בגלל היותם תכונה של רציונליות) על פני הטבע, דבר שנחשב לעתים קרובות מובחן ונחות, הייתה אחד מיסודות הציוויליזציה שלנו וסבלה מעט מאוד משאלות במהלך ההיסטוריה. אין ספק שזו נקודה מרכזית לדיון בדפוסים כלכליים, חברתיים ותרבותיים חדשים המבטיחים את קיומנו כמין.
מקורות הבעיה
דיווחים על "הקרב של האדם נגד הטבע" היו קיימים מאז התרבויות הראשונות. הבה נבחן את הדוגמה של האפוס הגדול של גילגמש, טקסט ממסופוטמיה העתיקה, המתוארך בשנת 4700 לפני הספירה. במחקר שלה, אסטלה פריירה מראה לנו כיצד האפי הוא אינדיקציה להופעת הפיצול הזה בין הציוויליזציה לטבע באמצע הציוויליזציה המערבית. המאבק של גילגמש נגד חומבבה, שומר היער, מסמל את "הניצחון" כביכול של האדם נגד העולם הטבעי, שחלחל לכלל ההיסטוריה שלנו ונמצא עדיין בארכיטקטורה של הערים שלנו, בדפוסי האכילה שלנו, בקיצור, בזה שלנו שגרה.
כאן בברזיל הייתה גם תפיסת הטבע ככוח סותר להתפתחות. בואו נזכור את סיפור חורבן היער האטלנטי, שטופל על ידי ההיסטוריון וורן דין בספרו A Ferro e Fogo , שהחל בתחילת כיבוש השטח על ידי הפורטוגלים. הצמחייה הייתה מכשול שיש להתגבר עליו, מכשול להתגבר עליו ומכשול שיש לבטל עבור גידול המטעים , על בסיס מונו-תרבות יצוא.
בראשית העידן העכשווי, המהפכה התעשייתית, בסימן פיתוח מנועי קיטור (בסביבות 1760), התקדמות הטכנולוגיה סיפקה ניצול של משאבי טבע בקנה מידה שלא נראה כמותו, והעמיק על ידי המצאת מנוע הבעירה (בסביבות 1876) ודומיננטיות החשמל (בסביבות 1870). שינוי טכנולוגי זה היה אחראי לשיפורים ולצמיחה כלכלית, אך גם לבעיות גדולות הנובעות מחוסר המודעות לגבי הצורך בצמיחה אקולוגית ושווה מבחינה חברתית. שקועים במנטליות של אותה תקופה, האנגלים ראו בזיהום המפעלים סמל לניצחון ושגשוג, וכפי שאמרו בזמן המהפכה התעשייתית השנייה, "במקום שיש זיהום, יש כסף" - מבלי להבין את תופעות הלוואי האפשריות של המודל התעשייתי,מאופיין באי שוויון חברתי ובתנאי החיים האיומים של העובדים.
הופיע מודל של חברה המבוסס על ייצור וצריכה, מכיוון שגידול בביקוש היה חיוני לפיצוץ הייצור. בזכות טונות הפרסום שנשפכו עלינו כל הזמן, אנו משלבים דרישות לא חיוניות בהרגלים שלנו, בהפצת ערכים שמטרתם סיפוק מיידי, להיום.
תמונת מפעל באנגלית (1844)
בשנות השישים והשבעים, עדיין בשינויים החברתיים-תרבותיים העמוקים, החלו השתקפויות גדולות על הנזק שנגרם לסביבה, והניבו מאמצים ראשונים של מצפון אקולוגי עם יציבה פעילה. בהדרגה הנושא כבר אינו מוזר עבור קבוצות ספציפיות והופך לאתגר עולמי. עובדות כמו השקת "אביב שקט" של רייצ'ל קרסון (1962), מציינות את העידן על ידי תמרור האזהרה החדשני על שימוש ללא הבחנה בחומרי הדברה והופכים לאחד הנמכרים הראשונים בנושא הסביבתי, בהקשר של ארגון של מאבק אקולוגי.
באקלים זה, האו"ם מתחיל לקדם את הדיון, מארגן בשנת 1972 את הוועידה העולמית הראשונה בנושא האדם וסביבתם של האומות המאוחדות, בשטוקהולם, שבדיה, ובשנת 1983, הוועדה העולמית לסביבה ופיתוח, המייצרת של דו"ח ברונדטלנד (1987). שם יש לנו, לפחות באופן רשמי, את הופעתו הראשונה של מושג הפיתוח בר-קיימא, היסודי להתבגרות הדיון, ואחריו ECO 92 ו -21 הצעותיו, המכונות אג'נדה 21 או ועידת קיוטו, בשנת 1997. אבל זה לא רק האו"ם הוא הזירה לדיון זה: באוניברסיטאות, ארגונים לא ממשלתיים ובערים הדיון מתקדם ומתפתח בתחומים רבים, כלומר, הרעיונות והעמדות שלנו יכולים להיות יסודיים במאמץ זה!
קיימות אינה רחוקה
הבעיות שיש להתמודד איתן הן בעמדות העסקיות והממשלתיות הגדולות, אך גם בבחירות היומיומיות שלנו. זה מושג שקשור לחיים בכלל בתחומים שונים, כלומר, זה משהו מערכתי. עומדת על הפרק ההמשכיות של החברה האנושית, הפעילות הכלכלית שלה, ההיבטים התרבותיים והחברתיים שלה וכמובן הסביבתיים, עם אימוץ פרקטיקות חדשות. במובן זה נראה שמושג פיתוח בר-קיימא מציע דרך חיים חדשה. זוהי דרך חדשה להגדיר את תצורת חיי האדם, לחפש שחברות יוכלו לספק צרכים ולבטא את הפוטנציאל שלהם. כפי שההוגה הנריקה רטנר מראה בצדק, מושג הקיימות אינו מוגבל רק להסברת המציאות, הוא דורש מבחן של קוהרנטיות לוגית ביישומים מעשיים, שם השיח הופך למציאות אובייקטיבית.
בניית חברה בת קיימא אינה משימה קלה ודורשת מודעות, שינוי גישה למידע ולחינוך סביבתי, מבלי לשכוח, כמובן, שימוש יעיל ואחראי יותר במשאבי כוכבי הלכת, תוך הבטחה להתפתחות כלכלית חיונית, עם אימוץ פרדיגמות חדשות. , עם שמירה על כבוד האדם כערך שאינו סחיר.
המעבר למודל בר קיימא חדש זה בוודאי לא יקרה בפתאומיות. כפי שכבר ראינו, היו אלה שנים של הקמת המערכת הנוכחית, שיצרה הרגלים רעים מושרשים בחברה שלנו. אך אין צורך בפסימיות: הסתגלות הדרגתית כבר בעיצומה. על תפקודה של חברת הצריכה להפסיק להיות דורסני וחסר חשיבות לפעולה תחת פרמטרים חדשים, של צריכה בת קיימא, הדורשת, בין היתר, שינוי התנהגות, שאינו יכול לאבד מעיניו את ההשלכות של כל בחירה שנבצע.
הסרט "היסטוריה של הדברים", הרהור בזמן על צריכה בת קיימא
