השימוש בסודה לשתיה להלבנת השיניים אינו מומלץ על ידי רופאי השיניים. מבין!
"צילום מקרוב של סודה לאפייה בכפית." (CC BY 2.0) מאת aqua.mech
סודה לשתיה פופולרית מאוד במתכונים ביתיים להלבנת שיניים. הקסם של האינטרנט , לעומת זאת, מיואש על ידי רופאי שיניים, שכן ביקרבונט הוא חומר שוחקים חזק, אשר משמש ללא שליטה בפרופורציות ומחזוריות עלול לגרום לפגיעה באמייל השן.
השיניים נוצרות על ידי שלוש שכבות: אמייל, דנטין ועיסה (מהחיצוני ביותר לפנימי ביותר). אמייל נוצר כאשר השן עדיין בעצם ואין לה כישורי התאוששות. הצהבת שיניים מתרחשת עקב פיגמנטים צהבהבים המצטברים בדנטין, שכבת הביניים.
ההבדל הגדול בין הלבנת שיניים מקצועית לשיטות ביתיות המשתמשות בסודה לשתיה הוא בחלק של השן שעליה עובדים המוצרים. במשרד או בטיפולים מקצועיים המיועדים למריחה בבית משתמשים בג'לים בריכוזים שונים, כגון מי חמצן או קרבמיד, המשחררים חמצן ומשנים את צבע השן באמצעות חמצון של פיגמנטים דנטין צהובים. התהליך אינו שוחק ואינו משפיע על מבנה השיניים. לעומת זאת, ביקרבונט פועל רק על שכבת המשטח ומנקה שאריות לכלוך המופקדות באמייל הדנטאלי. הלבנה מתרחשת, אך היא זמנית ומסוכנת.
במשרד רופאי שיניים משתמשים בכמויות קטנות של ביקרבונט לניקוי הפה, אך השימוש הביתי שלהם אינו מומלץ. מכיוון שהוא שוחק חזק, נתרן ביקרבונט (כשמוחלים אותו ישירות על השן) משמש כפילינג פילינג לשיניים, ומבצע רק ליטוש של המשטח החיצוני (האמייל) ויכול לגרום לבלאי שלו, מכיוון שהמינונים הביתיים בדרך כלל גבוהים , כמו גם תדירות השימוש. המלח, לעומת זאת, יכול לשמש כמי פה תוצרת בית וטבעי, מכיוון שמי פה פשוטים עם ביקרבונט אינם גורמים לאפקט השוחקים המזיק של צחצוח ישיר.
ישנם מתכוני הלבנה תוצרת בית המצוינים להלבנת שיניים שאינן נוטלות סודה לשתייה ומשמרות את האמייל, ונמנעות ממקרים של כאב שיניים או אפילו אובדן בקשת השיניים. כשכבה הראשונה, אמייל הוא ההגנה הגדולה של השן מפני גורמים כגון עששת. עיין במאמר "שיטות ביתיות להלבנת השיניים" והיזהר!
